חלוקת העיזבון בין היורשים, הינה פעולה שרצוי מאוד להימנע ממנה בטרם חשיבה רחבה על מכלול ההשלכות הכרוכות בה.

אין בקביעת חלקו של יורש בעיזבון לקבוע את אופן חלוקת העיזבון והדבר נתון לשיקול דעת היורשים עצמם. כאשר היורשים חפצים לבצע חלוקה שונה של העיזבון, הדבר אפשרי, בכפוף לעמידה ברורה במספר תנאים .

הסיבה המרכזית שיורשים יחפצו לפעול לעריכת הסכם חלוקת עיזבון, תלויה לרוב בשיקולי מיסוי ובעיקר מיסוי מקרקעין. 

כל שהפעולה תעשה במסגרת הסכם לחלוקת עיזבון – ניתן יהיה לראות בהעברת נכס המקרקעין לאחד היורשים, כחלק מהליך ההורשה וכפעולה שאינה נחשבת לעסקה במקרקעין.

חשוב מאוד, להימנע מכל חלוקה של עיזבון, במצבים בהם מעוניינים לערוך הסכם בין יורשים לחלוקת העיזבון. כאשר מבוצעת חלוקה חלקית של העיזבון, ניתן לראות בהסכם החלוקה – כסוג של הסכם בין בעלי נכסים ולא כהסכם ראשוני לחלוקה, דבר שיכול למנוע את כל היתרונות המיסויים של הסכם שכזה.

מהו הסכם חלוקת עיזבון?

בעת קבלת נכסי מקרקעין בירושה, יש חשיבות רבה לאופן חלוקת הנכסים בין היורשים. החשיבות נובעת לא מעצם חלוקת הנכסים, אלא מרצונם של היורשים למכור ולממש את הנכסים בעתיד, בצורה חופשית ככל האפשר, ולשלם כמה שפחות מס.

החוק איננו מתייחס להורשה כעסקת מקרקעין החייבת במס (חוק מס עזבון בוטל בשנת 1981) ומכאן גם אין בכלל צורך להמציא אישורים מרשות המסים על מנת להעביר בעלות על שמם של היורשים.

מעבר לכך היורשים אינם צריכים לדווח לשלטונות מיסוי מקרקעין על רישום הבעלות בנכסים שקיבלו בירושה של שמם.

היורשים יצטרכו להמציא לרשות המסים מסמכים בדבר קבלת הנכס בירושה, רק כאשר ירצו למכור אותו.

באופן עקרוני, חלוקת מקרקעין בין שותפים, כמו גם בין יורשים, הינה עסקת חליפין המהווה אירוע מס לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג – 1963 (להלן: "החוק"). אולם בסעיף 5(ג)(4) לחוק קבע המחוקק שלא יראו את החלוקה הראשונה של נכסי העיזבון בין היורשים כמכירה לעניין החוק, ובלבד שבמסגרת אותה חלוקה לא ניתנה תמורה בכסף או בשווה כסף, שאינו נכס שנמנה עם נכסי העיזבון.

הוראות סעיף 5(ג)(4) לחוק מעוררות שאלות פרשניות סבוכות ומורכבות כגון מה יחשב לחלוקה ראשונה? מהו המועד שבו החלוקה הראשונה הסתיימה? מהו היקף נכסי העיזבון? וכיו"ב.

פעולת הורשה, אינה נחשבת כעסקה במקרקעין, ולפיכך אף הליכי העברה במסגרת הסכם חלוקת עיזבון – נחשב לחלק מהליך ההורשה ואינו חייב בכל מס.

הסכם חלוקת עזבון יכלול את הפרטים הבאים:

זהות הצדדים להסכם – צדדים להסכם החלוקה יכולים להיות רק היורשים, בין אלו על פי דין ובין המפורטים בצוואה. קרובים אחרים אינם יכולים להיות צד להסכם.

הצדדים להסכם יכולים להיות גם חלק מהיורשים ואין חובה כי כל היורשים יהיו צד לו.

מהות ההסכם – ההסכם יכול להתייחס לעיזבון כולו או לחלקו. אין חובה שההסכם יתייחס לעיזבון כולו.

הצעת הסכם חלוקה – כאשר קיים מנהל עיזבון, רשאי הוא אף בהעדר הסכמה של כל היורשים, להציע לבית המשפט הסכם חלוקה ובית המשפט יכול לאשרו.

הצורך באישור ההסכם – אין כל חובה לאשר הסכם בין יורשים בבית המשפט ותוקפו הוא עם חתימתו, למעט לצורך רישום במשרדי רישום המקרקעין שאז נדרשים מסמכים נוספים.

את ההסכם מצרפים לצו ירושה או צו קיום צוואה לכל גורם אשר אמור לפעול על פי הצו - והוא מהווה חלק מהוראות חלוקת העיזבון.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו.

אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.